בלש פרטי - היסטוריה
הבלש הפרטי הראשון
ב-1833, יוג'ין פרנסואה וידוק, חייל צרפתי, פושע ורב חובל, הקים את הסוכנות הראשונה לבילוש וביצוע חקירות והעסיק אסירים לשעבר שיעבדו בה בתור בלשים פרטיים. אוכפי חוק רשמיים ניסו פעמים רבות לסגור את הסוכנות.
ב-1842 המשטרה עצרה את יוג'ין בחשד שהחזיק באופן בלתי חוקי נשק ולקח כסף במרמה לאחר שפתר מקרה שגורמי החוק לא הצליחו לפתוח. יוג'ין חשד לאחר מכן שנפל למלכודות שנטמנה לו. הוא נשפט ל-5 שנים בכלא, ולקנס של 3000 פרנק אך הערעורים לבית המשפט הוציאו אותו לחופשי.
דרכי פעולה ראשונות
לזכותו של יוג'ין נזקפו שיטות רבות שבהן נעשה שימוש רב כיום כגון: אחסון מידע, קרימינולוגיה ובליסטיקה של חקירה פלילית. הוא יצר את תבניות הגבס הראשונות לטביעות נעליים. הוא יצר דיו שלא ניתנת להסרה ויצר מסמך מניות אשר לא ניתן לשנותו עם חברת ההדפסות שלו. לזכותו אף נזקפות חקירות כלכליות רבות אשר ביצע עבור ענייניו הפרטיים ולאחר מכן עבור לקוחותיו.
המשטרה הצרפתית עדיין עושה שימוש חלקי כיום באמצעי אנתרופומטריקס שפיתח. כמו כן, נזקפים לזכותו אקטים פילנתרופיים – הוא טען שלעולם לא דיווח על אדם אשר גנב בשביל צורך אמיתי. אחרי יוג'ין, התעשייה נולדה. פעולות רבות אשר בלשים פרטיים עשו בימים ההם נעשו כי הלקוחות שלהם חשו כי המשטרה לא מצוידת מספיק או לא בעלת רצון לבצע.
תפקיד גדול יותר שנוצר על ידי תעשיית בלשים פרטיים היה לסייע לחברות המצויות בסכסוך עבודה עם כוח העבודה שלהם. מספר בלשים פרטיים בימי קדם סיפקו שמירה מזויינת ופעלו כמיליציה פרטית.
בארה"ב, הופיע משרד חקירות ראשון ב-1850 על ידי אלן פינקרטון. פינקרטון התפרסם כאשר חשף את ההתנקשות במתמודד לנשיאות, אברהם לינקולן. החוקרים של פינקלטון ביצעו שירותים החל מחוקרים תחת מסווה וגילוי פשעים ועד לשתילת שומרים מזויינים. לעיתים נטען, קרוב לוודאי עם הגזמה, כי הסוכנות העסיקה יותר חוקרים פרטיים מאשר כלל החיילים בצבא ארה"ב.
בלשים פרטיים במאה ה-19
במהלך משבר התעסוקה בסוף המאה ה-19, חברות לעיתים העסיקו שומרים מזויינים מפינקרטון ומסוכנויות דומות בכדי להשגיח על שובתים ועובדי איגוד חשודים מחוץ למפעליהם. הדוגמא המפורסמת ביותר היתה השביתה בהומסטד ב-1892, כשהתעשיין, הנרי קליי פריק, העסיק בלשים פרטיים רבים מאנשיו של פינקרטון בכדי להשיג מחדש החזקה בתחנת הברזל של אנדרו קרניג בזמן ההשבתה בהומסטד, פנסילבניה.
בסופו של דבר, יריות התפרצו בין השובתים לבין הבלשים הפרטיים, אשר גרמו לאבידות רבות משני הצדדים. מספר ימים לאחר מכן, אלכסנדר ברקמן, אנרכיסט קיצוני, ניסה להתנקש בחייו של פריק.
